במטוס בדרך לילדים

השבוע לפני שלוש שנים, ארזתי את עצמי ונסעתי לסוף העולם להביא את הילדים שלי.
במטוס, כשכולם ישנו, צברו כוחות לחופשה, אני ישבתי עם הנייד והקלדתי כמה דברים שרציתי להגיד לילדים שלי, שבטח לא יהיה לי זמן אחרי שיוולדו…
אדם ותם שלי –
אני יודע שאסור כבר לנקוב בשמות שלכם, כי זה מביא עין הרע ושאר שטויות, אבל לא אכפת לי. בשבילי אתם כבר קיימים. אתם שם. ואני בדרך אליכם. רק עוד כמה שעות וניפגש.
אתם לא יודעים, אבל אני אוהב את ריטה. אחד השירים ששמעתי המון בזמן שחיכיתי לכם תשעה חודשים, הוא השיר "עטוף ברחמים"
"אל תמהר
אל תמהר לצאת אל רגע האמת
אל תשבר
בסוף תצא אליי כשאקח אותך בזרועותיי
אני תמיד אוהב, זה ודאי יכאב
כי אפילו אם האל שומר
בחוץ זה לפעמים בוער"
זה כל כך נכון. מה יש למהר?
אבל אתם ממהרים. הלידה הוקדמה בשבועיים.
כנראה שגם אתם כבר לא יכולים לחכות.
אני? אני כבר לא יודע מה אני מרגיש.
אני עוד לא מאמין שזה באמת קורה. שאני על המטוס להביא אתכם.
האמת שאני גם קצת פוחד מהמפגש אתכם.
אתם רגילים למישהי אחרת שגדלתם בתוכה.
אני מישהו חדש. זר.
אף פעם לא שמעתם אותי.
אף פעם לא הרגשתי אתכם בועטים.
אף פעם לא הייתי באמת בהריון.
אבל למרות זאת, איכשהו אני מרגיש קרוב אליכם.
מרגיש שאנחנו הולכים להתאחד אחרי תשעה חודשים של הפרדת כוחות.
אני ככ מקוה שהיה לכם טוב. שהתיחסו אליכם כמו שצריך. שהיה לכם נעים וחם, כי כמו שריטה אומרת בשיר, עוד מעט תצאו ובחוץ לפעמים בוער.
אני לא יודע מה להבטיח לכם ועל מה להתחייב לכם לגבי העולם שאתם מגיעים אליו.
הוא לא יהיה פשוט. הוא יהיה מאיים לפעמים. הוא יהיה מאכזב.
אני יודע דבר אחד – אני מגיע מוכן לקראתכם. מגיע מוכן ומזומן לעטוף אתכם, לחבק אתכם, לתת לכם להרגיש בית ואהבה גדולה גדולה. אני מקוה שאני אדע איך לעשות את זה. אתם חייבים להבין, אני חדש בעסק.
כבר קניתי הכל. החדר מוכן. מעוצב. בכל זאת, אבא קצת אדריכל.
שדדתי כבר את כל חנויות הבגדים בקניון, ועל כמויות המשלוחים מנקסט ועלי אקספרס אני כבר לא מדבר…
כל הנוסעים האחרים במטוס עלו עם מזוודה אחת, מקסימום שתיים.
אני עליתי עם שבע מזוודות, שלושה תיקים, עגלת תאומים ועדיין אני בטוח ששכחתי כל כך הרבה דברים.
גם סבתא שלכם פה איתי. גם היא עוד לא מאמינה שיהיו לה שני נכדים חדשים בעוד כמה ימים. היא כבר קראה לי אבא.
אבא.
אני.
ואפרופו אני, זה יהיה רק אני. ואתם.
אנחנו הולכים להיות צוות של שלושה. זו המשפחה שלנו. אולי ציפיתם להרכב אחר, קצת פחות יחודי, אבל אנחנו נוכיח לכולם שאנחנו משפחה כמו כל המשפחות האחרות. אני אעשה כל מה שאני יכול כדי שלנצח נהיה צוות מאוחד, מלוכד ובלתי ניתן לפירוק.
הלוואי יכולתי לשנות ולתקן את כל המקולקל בעולם שלנו, כדי שתהיה לכם נחיתה קלה וחיים פשוטים. הלוואי ויכולתי לצבוע את כל האפור בצבעים זוהרים ושמחים. הלוואי ויכולתי לדאוג שאף פעם לא יהיה לכם חם מידי, או קר מידי, או שלא תכעסו, לא תתאכזבו, לא תרגישו שום קושי. הלוואי.
יש אנשים רעים בעולם. יש אנשים טיפשים. יש גם קנאים. חלק מהם יעירו לכם הערות. חלק לא ממש ישמחו שאתם באים לעולם. חלק ניסו למנוע ממני להביא אתכם. אבל אבא ניצח את כולם. אבא ימשיך לנצח את כולם. אל תתרגשו מאף אחד. תהיו גאים במי שאתם.
אני לא תמיד אוכל למנוע מכם את ההערות או האכזבות, אני יכול רק להיות שם לצידכם, לנסות ללמד אתכם מהניסיון שלי, קצת תובנות על החיים. לא מבטיח שהן תהיינה נכונות או מועילות. אבל הן תהיינה אמיתיות, מכל הלב.
אתם באמת נס. נס שקרה לי בחיים, שאני עדיין מנסה לעכל שהוא באמת שלי. שבחיים האלו באמת יש ניסים. אני כבר חודשים רבים חושב רק עליכם. כל העולם שלי זה אתם. מהרגע שנודע לי שאתם קיימים, אחרי שנבהלתי קשות, התחלתי לעבוד בשבילכם. עשיתי, ואני עדיין עושה את מה שאני יכול כדי להגיע הכי מוכן שאפשר. הכי שלם. הכי רגוע. הכי אבא שאפשר.
עוד כמה דקות וננחת. מדליקים כבר את האורות במטוס.
עוד כמה שעות מתחילים החיים החדשים שלי ושלכם.
מקוה שישר תבכו. מקוה שאני לא.
אני סומך עליכם שתעברו את המעבר מהרחם לעולם החדש בקלות ובלי הרבה דרמות. דיר בלקום לעשות לי סצינות. בואו נגמור את זה מהר ונלך הביתה.
ברוכה הבאה לעולם , תם!
ברוך הבא לעולם, אדם!
יאללה ניפגש!