כולם שאלו אותי – נו…איך חגגת?
לא חגגתי.
48, מה יש לחגוג???
שטפתי כלים, כמו בכל יום,
קיפלתי כביסה, כמו בכל יום,
אספתי את הילדים מהגן, כמו בכל יום,
הם שרו לי, חיבקו אותי, וחזרו לבלגן את הבית, כמו בכל יום,
הייתי מוקף בחבריי הטובים, ששוב הזכירו לי שטוב חבר קרוב מאח רחוק,
ובעיקר הבנתי שאני בר מזל…
כי בימים קשים אלו, שגרה היא ברכה, תשומת לב היא שמחה, וגם ילדים שמבלגנים ורבים, זו פריבילגיה שאין לכל משפחה.
אז תודה לכל מי שחשב עלי, בירך, טלפן, סימס, ביקר, תכנן להתקשר, שכח, ייזכר בהמשך, וכו וכו. שימחתם אותי, וזה הרבה מאד בימים אלו.
